rafi02102012 [IKF].jpg

חילוץ ימי בהולנד – ניתוח אירוע
נכתב ע"י יוסי ריסין   
שישי, 03 ספטמבר 2010 18:43

תגיות :Safety

duch1.jpg

ב-13 ליוני 2010 יצאה חבורה של 9 קיאקיסטים מדן-הלדר (Den Helder ) שבצפון הולנד לחתירת כיף. העניינים השתבשו, כפי עניינים יכולים להשתבש וחלק מהחותרים היו זקוקים לחילוץ של משמר החופים. העניין עשה רעש גדול בתקשורת ההולנדית ובקהיליית הקיאקיסטים (הדי מפותחת) בהולנד. המשקל התקשורתי שניתן לעניין נובע בעיקר מכך שאין להם נושאים אחרים חשובים להתעסק איתם, ובכל מקרה זאת "עונת המלפפונים" גם שם. מה שיצר את ההד התקשורתי והוסיף פלפל לעניין היה העובדה שכל הקיאקיסטים הנם מדריכי קיאקים מנוסים ומוכשרים העוסקים באימון, הדרכה והובלת קבוצות. זאת גם הסיבה שלבסוף כולם חזרו לחוף ללא פגיעה של ממש. עם זאת, הקבוצה החליטה שהתקלות והכשלים חשובים מספיק על מנת לסכם את העניין בדו"ח "ראשוני ומהיר" של 18 עמודים כדי שחותרים אחרים ילמדו ויפיקו את הלקחים. זאת גם הסיבה שהחלטתי לסכם את האירוע ולפרסמו.

 

חילוץ ימי בהולנד – ניתוח אירוע

 

יוסי ריסין

duch1.jpg

 

 

 

 

(המאמר מתבסס על תרגום מהולנדית שלי ובעיקר של אישתי שעשתה זאת תחת לחץ כבד ובלתי פוסק שהפעלתי עליה. עם זאת אני מסכים כי אין דבר יותר משעמם מלתרגם 18 עמודים בנושא בו אין היא מבינה ולא ממש מתעניינת. תודה,ליסט, בכל מקרה. את הדו"ח המקורי, בהולנדית, ניתן למצוא כאן).

ב-13 ליוני 2010 יצאה חבורה של 9 קיאקיסטים מדן-הלדר (Den Helder) שבצפון הולנד לחתירת כיף. העניינים השתבשו, כפי עניינים יכולים להשתבש וחלק מהחותרים היו זקוקים לחילוץ של משמר החופים. העניין עשה רעש גדול בתקשורת ההולנדית ובקהיליית הקיאקיסטים (הדי מפותחת) בהולנד. המשקל התקשורתי שניתן לעניין נובע בעיקר מכך שאין להם נושאים אחרים חשובים להתעסק איתם, ובכל מקרה זאת "עונת המלפפונים" גם שם. מה שיצר את ההד התקשורתי והוסיף פלפל לעניין היה העובדה שכל הקיאקיסטים הנם מדריכי קיאקים מנוסים ומוכשרים העוסקים באימון, הדרכה והובלת קבוצות. זאת גם הסיבה שלבסוף כולם חזרו לחוף ללא פגיעה של ממש. עם זאת, הקבוצה החליטה שהתקלות והכשלים חשובים מספיק על מנת לסכם את העניין בדו"ח "ראשוני ומהיר" של 18 עמודים כדי שחותרים אחרים ילמדו ויפיקו את הלקחים. זאת גם הסיבה שהחלטתי לסכם את האירוע ולפרסמו.

לטעמי הדו"ח מרתק וניתן לקריאה כסיפור מתח, מחד ומכיל הרבה מאוד תובנות ולקחים עבור כל אחד מאיתנו מאידך.

תמצית

9 מדריכי קיאקים ומובילי קבוצות מוסמכים החליטו להיפגש ולצאת לחתירת כיף (במקור השימוש היה במילה הולנדית gezellige שמבטאת מצב של נוחיות, חברות, חמימות, נעימות) משותפת.היציאה היתה בדן-הלדר שהיא הנקודה הצפונית ביותר במערב הולנד, כמצפון לה יש שרשרת איים הולנדיים. הים הוא הים הצפוני כמובן. לאחר היציאה החל הים לעלות וגובה הגלים נע בין 2.5 ל-3 מטר. הגלים החלו להישבר והנחשולים היו מהסוג המאפיין גלי חוף גדולים ביום סערה. לאחר שפעמיים היתה הקבוצה צריכה לבצע חילוץ, הצלה וכניסה מחדש לקיאק (x-rescue), החליטה הקבוצה למשוך מערבה בניסיון להתרחק מהגלים הנשברים. הים המשיך לעלות, גם הרוח. בשלב מסויים התנתק הקשר עם 3 חותרים. 2 מהחותרים התהפכו וביצעו חילוץ, הצלה וכניסה מחדש בים הסוער. אחד מהם החל לגלות סימנים של היפרתרמייה וסבל ממחלת ים קשה. שני החותרים התחברו למבנה רפסודה (הצמדת הקיאקים על ידי אחיזה אחד בקוקפיט של השני או על ידי המשוטים) כדי למנוע התהפכות נוספת, נסחפו עם הגיאות לכיוון עמוד ליד אי סמוך בו יכלו להאחז והזעיקו את KNRM (Royal Netherlands Sea Rescue Institution) באמצעות מכשיר הרדיו הימי שהיה ברשותם. סירת החילוץ חילצה את שני החותרים ופינתה את החותר עם היפותרמייה לבית החולים. החותר השלישי התנתק מהשניים, התהפך, נפלט, הצליח לבצע הצלה עצמית ולהגיע בכוחות עצמו לנקודה בטוחה ליד האי הסמוך. הוא דיווח לחוף על מיקומו ומצבו. יתר השישה יצרו קשר עם KNRM והחוף, סיכמו להגיע לחותר השלישי, לאסוף אותו ולחזור ביחד כקבוצה של 7 חותרים. משמר החופים ושתי ספינות של ארגון החילוץ הימי ההולנדי היו מעורבות בסריקות ובחילוץ. לכל החותרים שלום, חוץ מהפגיעה הקשה באגו.

בסיכום ראשוני של האירוע המסקנות היו שהחבורה המיומנת והמקצועית נפגשה באופן לא רשמי לצורך חתירה חברית וכיפית, והמשתתפים הזניחו והתעלמו מאותן כללים, הכנות ותרגולות חיוניות אותם הם מלמדים ועליהם הם מקפידים ביום יום. עם זאת, עקב היותם מיומנים ומקצועיים נגמר האירוע ללא נפגעים.

רקע

בכנס השנתי של ארגון/פורום מדריכי הקיאקים (paddlepraat) הוחלט לצאת לחתירה משותפת של המדריכים לצורכי גיבוש וכיף. חתירה לא ארוכה בה תוכנן גם להתאמן בטכניקת חילוץ נפוצה הנקראת heel-hook וכל מדריך יתרום מנסיונו לאחרים. האירוע תוכנן מראש ונרשם ביומן הארגון כבר בנובמבר 2009. הדגש ביציאה זו היה על החברותא והכיף, כאשר בשלב מסויים גם יתורגל חילוץ רטוב.

התחזית על פי האתר של משמר החופים:

  • תנאי הים: F3 – F4 (בימים הקודמים התנאים היו F4 – F6)
  • כיוון הרוח: מערבית
  • גובה הגלים: 2 מטר
  • טמפרטורה: 17 מעלות
  • טמפרטורת המים: 13 מעלות

התחלה

בשעה 11:00, יום ראשון, יצאו אונו, אריה, אקסל, דירק, אלקו, האן, ניקו, פאול וטארי ממעגן בצידו המערבי והמוגן מהים הצפוני, דרומית לנמל דן-הלדר. היה חם יחסית, ללא רוח, והים נראה כמו מראה. אובך קל כיסה את האיזור.

אונו: החלטנו לחתור דרך לנורדרהאקס (Noorderhaaks , מעבר צר, מעין מיצר המפריד בין דן-הלדר לבין אי הנקרא טקסל, שדרכו יוצאים לים הצפוני י.ר) ןמשם לחתור בכיוון כללי דרומה ולאתר איזור נוח לתרגול חילוץ והצלה.

האן: הצעתי לנוע באיזור הדרומי של לנורדרהאקס ומשם לקצה המערבי, לא התקבלה. הנימוק שלי היה חשש מגובה הגלים בים הצפוני.

אריה: את רדיו ה-VHF, הזיקוקים ואמצעי הסימון הוצאתי מאפוד הציפה והשארתי בבית. הדבר היחידי שהשארתי באיפוד זה השק הכתום (שק פלסטי שהנו ציוד חובה באיזורים הקרים ונועד למנוע ולטפל בבעיות היפותרמייה י.ר).

דירק: היו לי חששות לגבי גובה הגלים מעבר לנורדרהאקס, עקב עוצמת הרוח והגלים בימים הקודמים. את החששות לא בטאתי בקול רם היות ובקבוצה היו חותרים מיומנים ומנוסים ממני וסמכתי על השיפוט שלהם. את מכשיר הרדיו וציוד הסימון השארתי בבית היות וידעתי כי אנו הולכים לתרגל חילוץ רטוב.

פאול: לא השקעתי מחשבה רבה בעניין. ידעתי כי אנחנו הולכים לתרגל תרגול יומי קצר של חילוץ והצלה והשארתי את הקסדה, ציוד סימון והרדיו ברכב. לקחתי איתי רק מפה, טלפון וסרט דביק (איזולירבנד, אביזר מקובל למקרה חירום של תיקון הקיאק או המשוט י.ר.).

אקסל: בתחילה הודעתי לאונו שאני לא יכול להצטרף עקב עיסוקים ומחוייבויות אחרות. התעוררתי מוקדם ביום ראשון ושיניתי דעתי והחלטתי להצטרף. את רוב הציוד שאני נושא עלי, כמו זיקוקים וציוד סימון והרדיו, השארתי בבית היות וידעתי שאנחנו הולכים לתרגל חילוץ והצלה.

אלקו: בכוונה השארתי את רוב הציוד שלי בבית, לרבות ה-GPS, הרדיו, הזיקוקים וציוד הסימון. לקחתי איתי כובע נאופרן היות וידעתי שנתרגל חילוץ והצלה ורציתי להימנע מפגיעות קור במקרה ואבלה זמן רב במים.

ניקו: אני הודעתי, באמצעות רדיו VHF, למרכז בקרת התחבורה בדן הלדר על הקבוצה שיוצאת לים.

בקרבת נורדרהאקס

ביציאה מהנמל המוגן לכיוון הים, זרמי השפל החזקים עם הרוח הנגדית, יוצרים איזור של ים רוגש ומבורבר עם גלים בגובה של 70 ס"מ. לאחר חתירה קצרה, לפני האיזור הרוגש, ובחסות היבשה, עצרה הקבוצה לנישנוש קל של חטיפים. השמש נעלמה מאורי עננים אפורים שהגיחו משום מקום. בקצה המזרחי של נורדרהאקס ישנו מקום "משחק" ידוע עם גלים צולבים שנשברים אחד על השני. גובה הגלים היה כ-1.5 מטר והמשברים היו בעוצמה סבירה. הקבוצה השתעשעה בגלים ללא כל הסתבכות והצליחה לשמור עצמה ביחד. ללא כל תיאום או החלטה התחילה הקבוצה למשוך לכיוון הצפון מערבי לנורדרהאקס.

מעבר לנורדרהאקס

אונו: הגלים החלו למשוך אותנו. אמרתי לשכן שלי שאם נוכל לשבת בצורה רגועה על הקיאק אז זה יהי טוב – הגלים יעשו את העבודה. חתרנו בכל זאת. לפתע הגלים נעשו כל כך גבוהים שהתחלתי לוודא שלא אילכד על ידי גלים נשברים. לרגע, בנקודה שקטה יחסית, מצאתי עצמי עם שניים נוספים - טארי ודירק. זה בטח היה מחזה יפה – שלושה קיאקים אדומים. חברו אלינו פאול והאן והתחלנו לסגת דרומה מעט.

טארי: הגלים החלו, לאט לאט, לעלות והיו כבר מעבר לשני מטר. לא כולם היו מישברים, עדיין. אני זוכר איך הרהרתי על המהירות הגבוהה בה הקיאק גולש על הגלים.

דירק: אני זוכר שהגלים הראשונים לא היו כל כך גבוהים, וכמו כולם התלהבתי ורציתי לשחק עם הגלים ולבצע תרגולים בים הגלי.

פאול: הגלים הלכו וגבהו ומהר מאוד שיניתי את סגנון החתירה והתחלתי לחתור בזהירות ובעירנות רבה.

ניקו: הבחנתי שהקבוצה מתחילה להתפרק ולהיפרד, לדעתי, והכיוון הכללי אליו היא נסחפת הוא מאוד צפונה.

האן: הגלים הלכו והתעצמו. כמעט בלתי אפשרי היה למצוא "שקעים" בטוחים בין הגלים. ראיתי שאלקו מנסה לחתור בזוויות שונות ולמצוא זווית נוחה.

אקסל: מהר מאוד הגענו לאיזור עם גלים גבוהים במיוחד שחלקם היו מישברים של ממש. הצלחתי להתחמק מהם בצורה טובה. באותו הזמן הייתי עדיין במצב רוח אחר. הצטרפתי לקבוצה ליד אלקו. ראיתי שטארי גם באיזור. כמו כן ראיתי שאונו מהיה 100 מטר מימיני, מצליח להתחמק מרוב הנחשולים שנשברו עליו מלמעלה.

אלקו: חשבתי שאחרי שנחצה את האיזור בו מצטלבים הגלים, נחתור לאורך הנורדרהאקס במים שקטים הרבה יותר. המציאות זה היה הפוך. נשארנו בגלים שרק הלכו וגבהו בצורה עיקבית. היה רגע בו הבנתי שהכיף וההנאה הלכו והתחלתי לדאוג כמה זמן אוכל להישאר ללא פגיעה כשגלים גבוהים נשברים עלי מהצד ומהחרטום. באותו הרגע הופיע קיר של מים עם מערבולות גדולת מעליו והחל ליפול עלי. "או שיט" חשבתי לעצמי וניצבתי מול הקיר. ניסיתי לטפס עליו, אך הוא לכד אותי והתחיל לגרור אותי במהירות. רוב הזמן היה חשוך. כשראיתי אור ניסיתי מספר פעמים לבצע גלגול, אך לא הצלחתי להתייצב. לבסוף נאלצתי לפלוט ולהיאחז בקיאק. למזלי, הגיע מלאך בצות טארי שבמהירות עזר לי להיכנס לקיאק מלא המים שלי. התחלתי לשאוב מים ובאמצע התהליך נאלצנו להיפרד מאויימים על יד מישברים גדלים שנפלו עלינו.

אקסל: טארי היה קרוב יותר לאלקו וחילץ אותו. פחדתי שהחילוץ יכשל עקב המישברים שנפלו עליהם, אך זה לא היה המקרה. אלקו התחיל לחתור לכיוון צפון, ומרחוק ראיתי את אונו חותר לאותו הכיוון.

אלקו: לחתור עם קיאק מלא במים זה מאוד קשה. הוא מאוד לא יציב. מהר מאודהתהפכתי שוב, אך הצלחתי לבצע גלגול ולהתייצב. דקה אחרי זה הגיע מצד ימין גל ענק שנשבר עלי. לא הצלחתי להחזיק מעמד ונפלטתי שוב, כמו מקודם, מהקיאק. הפעם אקסל היה בקירבת מקום. באי רצון הוא התחיל לסייע לי לרוקן את הקיאק מהמים. הפעם הצלחתי לרוקן את רוב המים ולהחזיר את הקיאק למצב כמעט נורמלי.

אקסל: רציתי שאלקו יטפס לקיאק ללא ריקון המים כי פחדתי שנחשול יתנפץ עלינו בעת החילוץ וימלא את הקיאק במים בכל מקרה. אבל לבסוף החלטתי לרוקן את הקיאק של אלקו. הצלחתי להימנע מנחשולים והייתי מאוד מרוצה מעצמי על כך שכמות המים שנשארה בקיאק היתה קטנה מאוד, לאחר פעולת ריקון מהירה מאוד. הדגש היה על "מהר" ולא על "ריק". חשבתי על הנחשול הגדול שלבסוף יגיע ועל כך שאנחנו מעין שעשוע קטן לגלים. טארי רצה להצטרף לאחרים. ביקשתי (הוריתי) לו להישאר בצמוד אלי. אם אני אסתבך בצרות, רציתי שיהיה לידי מישהו שיוכל לסייע לי. התייעצתי עם טארי באם לרדת לחוף של נורדרהאקס. נדמה היה לי שאלקו אמר שהחוף לא מתאים לנחיתה. הבנתי שנסתבך עם גלי חוף גבוהים וצרות אחרות. ואז הבחנתי במסדרון צר ללא מישברים לכיוון עמוד 9 באי טקסל (לאורך החופים והאיים, במרחק מה מהחוף, בהולנד תקועים עמודי עץ הדומים לעמודי חשמל, הצבועים לבן בחלקם העליון, ממוספרים ומשמשים כנקודות ציון מקובלות י.ר.). מימין וממשמאל למסדרון מתנפצים ונשברים גלים ובמסדרון המצב נראה רגוע יותר. נראה לי כי חתירה שלי, של טארי ואלקו לכיוון עמוד 9, לאורך המסדרון, היא תכנית חילוץ טובה.

טארי: שאלתי את אקסל אם כדאי שאחתור ואזהיר את האחרים, אך הוא רצה ליווי. שינוי הכיוון היה כ-60 מעלות. נפנפתי חזק במשוט בתקווה שהאחרים שימו לב ויגיעו.

בינתיים מקדימה

האן: גל גדול התחיל להיבנות לפני. התחלתי לחתור במהירות במצב "טורבו", ושמחתי שהצלחתי לקחת את הגל בצורה מדוייקת. נחתתי ממנו מספר מטרים בבנג גדול מצידו השני. אריה צעק אלי "האם את נהנית?". עניתי "לא, אני ממש לא נהנית ובבקשה תישאר קרוב אלי". גל נוסף הלך ונבנה מולי, התרומם והלך להישבר עלי. הפעם חתירת ה"טורבו" לא עזרה. הגל לכד אותי והתחלתי לגלוש במהירות לאחור. הגל היכה בחוזקה בקיאק והפך אותו על ציר האורך. בשארית האוויר שהיה לי הצלחתי לבצע גלגול ולהתייצב בחזרה. הקיאק היה מלא מים למחצה עקב העוצמה שהופעלה על הקיאק מכל עבר. נעלתי כפכפים שגדולים ממידתי, כי שכחתי את נעלי החתירה בבית. אשמתי. לא ניתן היה להפעיל את משאבת הרגל עם הכפכפים. ראיתי את אונו והסברתי בדיוק מה אני חושבת על המצב ועל כך שצריך לחזור. זה מחמיר והולך להיות רק הרבה יותר גרוע.

אונו: שוב, הגלים הולכים וגדלים ואני מתחיל לדאוג באם אוכל לשרוד באם יישברו עלי. האן מסבירה לי את חששותיה. מאוד לא אהבתי את גובה הגלים. דירק ופאול חשבו להמשיך קדימה. אבל שוכנעתי מהחששות של האן והחלטתי שחוזרים. חוץ מזה חסרים לנו אנשים. טארי, אקסל ואלקו לא איתנו. זהו, חוזרים.

פאול: חיכינו, עם אונו, האן ודירק. לא ראינו כלום. לא משוט ולא כלום. אז מה עושים? לחתור הלאה נראה כתוכנית לא טובה. לנסות לחלץ הצידה יכול לסבך אותנו עם איזור שלא ניתן לנחיתה. הטוב ביותר הוא לחזור ולנסות להגיע לאיזור בו אקסל, אלקו וטארי אמורים להיות.

דירק: בשלב מסויים חשבתי שאני רואה את טארי מנופף במשוט. ארבעתינו חתרנו לכיוון לנסות לאתר את הקבוצה שאבדה. מצאנו את ניקו בלבד.

ניקו

בנקודה מסויימת ראיתי את טארי גולש במהירות על הגלים משמאלי. באותו הזמן ניסיתי גם אני לגלוש. ניסיון שהסתיים בגלישת צד, התהפכות וגלגול. אחרי הגלגול וההתייצבות לא ראיתי מסביבי אף אחד מהקבוצה. בחנתי את האיזור במטרה לזהות את מיקומי ואולי את יתר חברי הקבוצה. ברגע זה נשבר עלי גל גדול שהצליח לשלוף חלק מהגוף שלי אל מחוץ לקיאק ולא נותר לי אלא לחלץ עצמי ולפלוט. אחזתי במסגרת של הקוקפיט בחוזקה והמשוט צמוד מתחת לבית השחי. מספר נחשולים, לא ממש ספרתי, נשברו עלי. הקיאק נסחף ובשלב מסויים מצאתי עצמי במים רגועים יותר. ללא מישברים. נכנסתי לקיאק בכוחות עצמי. הקיאק היה מלא מים והצלחתי לשאוב אותם. חתרתי מערבה כי הנחתי שאני מפגר אחרי הקבוצה.

אונו

בתחילה חשבתי לנוע עם כיוון הגלים. אחר כך הבנתי שאם גלים מסוג זה יתפסו אותי מאחור אני אהיה בבעייה קשה. תימרנתי בין הגלים המאוד גבוהים שאיימו להישבר עלי והתחלתי לחתור במקביל לגלים בניסיון להגיע למים רגועים יותר. ראיתי את אריה לידי. נחמד שיש מישהו נוסף לידך. קיללתי כשראיתי גל גדול שבודאות הולך להישבר עלי. בצעתי תמיכה נמוכה אל הגל. הורדתי את היד נמוך ככל האפשר, בדיוק כמו שלמדתי ואני מלמד עכשיו אחרים, וצללתי אל הגל. התמיכה עבדה והחזיקה את הקיאק עד אשר הקיאק והתהפך. הצלחתי לבצע גלגול ולייצב אותו, אלא שהרגשתי שהוא לא יושב טוב על הגוף שלי. כשהגל דעך, הקיאק "נפל" בבת אחת ואיבדתי שליטה. לא ניתן היה לבצע גלגול במצב זה והייתי חייב לפלוט. החלטתי לחכות במצב זה. נחשולים נוספים נשברו עלי אך נסחפתי לאיזור של מים שקטים יותר. לקח זמן מסויים עד שהבחנתי שאני מחוץ למישברים. כלב ים סקרן הגיע אלי והסתכל עלי מקרוב. בטח חשב שזה מראה מוזר. בקשת העזרה שלי לא הרשימה אותו. הוא בא והלחזר עד שפעם עלה בצורה לא נכונה וחטף מכה בראש מקצה הקיאק שלי. ניפנפתי במשוט לסמן לאחרים אבל אף אחד לא הגיע. שמעתי מישהו קורא. חשבתי שראיתי משהו אך לצערי לא היה שם כלום. הסתכלתי מסביבי ולפתע ראיתי קיאק צהוב צף על המים ללא חותר. אוופס, זה ממש לא טוב. אבל זה טוב בשבילי כי אני יכול להעזר בקיאק לצורך תמיכה. הרגשתי שאני מתחיל להתקרר. החלטתי להתחיל לפעול מיידית כי אני עדיין מספיק חם לחלץ את עצמי. אם אני לא אצליח עכשיו, אז אני בבעייה קשה. הייתי בסנדלים, כי שכחתי לקחת את נעלי החתירה. עם סנדלים אני לא אוכל להפעיל את משאבת הרגל. לא רציתי לקשור את הסנדלים על הקיאק כי הם יהוו התנגדות לגלגול. קשרתי אותם מאחורי המושב. מיקמתי את הקיאק כך שאקבל עזרה מהגלים. שמתי על עצמי את אטמי האף כדי למנוע חדירה של מים קרים לאף. צללתי וזחלתי מתחת לקיאק ונכנתי לקוקפיט. בצעתי גלגול שהצליח וייצבתי את הקיאק מלא המים. במצב כזה הוא מאוד לא יציב ויש לרוקנו במהירות. חשבתי שהקיאק הצהוב הוא של אלקו אך אז ראיתי לפי הכיתוב שזה של אריה. בחנתי את הסביבה ואז זיהיתי אותו במים. מצויין, אבל קושם צריך לייצב ולהכשיר את הקיאק שלי. התקדמתי בצורה מסורבלת תוך כדי שאיבה ואחזקת הקיאק של אריה עד שהגעתי אליו. הוא היה די קרוב, אך לקח לי הרבה זמן להגיע אליו. שמחתי שהצלחתי להציל את הקיאק שלו.

אריה

הגלגול הראשון הצליח, אבל אז הגיע גל גדול נוסף. התחלתי לגלוש לאחור במהירות ואז הוא הפך אותי בחוזקה ודחף את הקיאק לעומק המים. כנראה שהקיאק פגע בקרקעית הים או במשהו אחר, כי הקיאק התנהג והסתובב בצורה מוזרה. הצלחתי להתגלגל שוב אבל הייתי עם חצי גוף מחוץ לקיאק. אני זוכר מחסור בחמצן וקשיי נשימה. לא ממש עוזר במצב כזה. הייתי חייב לפלוט. אחזתי את הקיאק בחוזקה אבל אז הגיע גל עוצמתי והחל למשוך אותו מידי. הייתי חייב לעזבו כדי לא להיפגע. ראיתי זיקוק כתום צף במים, אך לא העלתי בדעתי שזה זיקוק מהקוקפיט שלי. אני הגבתי לאט ומסורבל. לא הייתי בפוקוס. הרגשתי כאילו זה לא אמיתי. כאילו אני במעין חלום ולא הגבתי למציאות. בשלב מסויים ראיתי את אונו חותר לעברי. לא הייתי מודע בכלל לקיומו באיזור. אני זוכר שלקח למעלה מרבע שעה עד שהייתי בחזרה בקוקפיט של הקיאק. הוא החזיק את הקיאק שלי כדי שאוכל לעלות עליו.

אונו ואריה מזעיקים עזרה

אונו: אריה משך את הקיאק וביצע חילוץ בשיטת נעילת-עקב (המחלץ מחזיק את הקיאק הריק, המחולץ מטפס על הקיאק שלו, מאחורי הקוקפיט, מכניס רגל אחת ואת השניה ומסתובב לישיבה י.ר.). הוא התקשה בחילוץ עקב חוסר אוויר. רציתי שהוא ישב בתוך הקיאק מהר ככל האפשר. לאחר שהוא החזיר לעצמו את הנשימה הוא ארגן את החצאית והתחיל לשואב את המים מהקיאק. גם אני התחלתי לשאוב ולרוקן את הקיאק. מרחוק ריאנו את האי טקסל והחלטנו לחתור לכיוון האי. אבל אז התחלתי להקיא את תוכן הקיבה שלי. התאפקתי מאז שנכנסתי בחזרה לקיאק. ניסיתי לנשום, אך הרגשתי מאוד לא טוב. החלטנו להשתמש ברדיו VHF. קודם רצינו לסרוק ולשמוע מה קורה עם החברים שלנו. היתה שתיקה וזה הדאיג אותנו אף יותר.

אריה: בתוך הקיאק התחלתי להתאושש במהירות. לא הייתי עם היפוטרמיה ולא הייתי עם מחלת ים. הגרון שלי היה מלא מי-ים והרגשתי מחורבן באופן כללי. אונו היה חייב להקיא. הוא ייצב עצמו על הקיאק שלי. למזלנו נסחפנו למים רגועים יותר. הבעייה היתה שלא שמענו או ראינו מישהו. כבר עברה שעה מאז שנפרדנו מהקבוצה וכלום לא קורא. מרחוק ראית שני מסןקים, אך הם לא הבחינו בנו. זה היה סימן בשבילי שאף אחד לא הזעיק עזרה. ידעתי כי חברי הקבוצה נושאים מכשירי VHF (אז לא ידיעתי את האמת) ואם הם לא הזעיקו עזרה אז כנראה מצבם חמור הרבה יותר משלנו. אונו לא יכל לתפקד עצמאית וייצב עצמו על הקיאק שלי.

זה היה הרגע להפעיל קריאת PAN PAN (קריאת עזרה לכוח חילוץ, כאשר אין סכנת חיים מיידית י.ר.). אי ידיעת המצב של האחרים וחומרת מצבינו אנו הובילו אותנו להחלטה שלא צריך להפעיל MAYDAY (קריאת SOS י.ר.). נעניתי על ידי משמר החופים והסברתי את מצבינו ושאנחנו לא יכולים להתקדם. כמו כן סיפרתי על יתר הקבוצה והסברתי שאין לי כל מידע על מה שקרה עימם. לא הצלחתי ליצור קשר בערוץ 62, 77 או 16. לאחר מספר דקות הודיע לי משמר החופים שהוא איתר קבוצה של 6 קיאקיסטים בעמוד מספר 9. לא הצלחתי ליצור איתם קשר כי לא יכולתי לעבור לערוץ 77 ביד אחת. ביד השניה ייצבתי את הקיאק. אז הסברתי שעדיין חסר לנו חותר אחד. מאוחר יותר הודיע לי משמר החופים שהוא נמצא במקום בטוח.

המעבר ל"עמוד מספר 9"

האן: דירק נלכד על ידי גל גדול וביצע גלגול מוצלח. האם זו החלטה טובה לחזור ולחפש את אריה, אונו וניקו? האם הם עדיין מאחורינו? טארי שאל באם כדאי שהוא יחזור ויחפש אותם. לא נראה לי כרעיון מוצלח. עדיף, לדעתי, שהקבוצה שנותרה תגיע למקום בטוח תחת מנהיגותו של אקסל.

אלקו: החלטנו לנסות ולחתור במהירות לאי טקסל. היכן שהיינו הגלים היו עדיין גבוהים, אך ללא משברים ונחשולים. בשעה 15:00 הגענו לעמוד מספר 9 באי טקסל. לאורך כל הדרך חשבנו שאנחנו רואים את יתר השלושה. חיפשנו אותם במבטינו, אך עם גלים כאלו לא היה סיכוי לראותם.

אקסל: בהתחלה חשבתי להגעי לטקסל עם אלקו בלבד, ולפתע הייתי עם קבוצה של שישה חותרים. עדיין ניקו, אריה ואונו נעדרו. הרהרנו וחשבנו באם כדאי שלפחות חלק מאיתנו יחזרו לאחור וחפש את יתר הקבוצה. הניסיון של חברי הקבוצה דיבר בעד עצמו. כולם ידעו לבצע גילגול והאן היתה בטוחה שלא יידרש חילוץ רטוב. הגעתי למסקנה שזה יהיה קשה ומסובך לחזור אחורה ולחפש את הנעדרים, במיוחד שהנעדרים היו החותרים החזקים יותר. אני הייתי אחראי על אלקו, ופתע נהייתי אחראי גם על האחרים בקבוצה "שלי". פחות דאגתי לשלושת הנעדרים, עקב היכולות שלהם. החלטתי להביא את הקבוצה "שלי" למקום בטוח לחלוטין ולחתור לעמוד מספר 9 בטקסל.

טארי: מאוחר יותר האן, דירק ופאול הצטרפו אלינו. האן סיפרה לי שמאחור יש מהומה נוראית ומספר רב של פעמים היא הוטחה בגלים, התהפכה ונאלצה לבצע גלגולים. ערכנו התייעצות מהירה באם עלינו לחזור לאחור ולחפש את הנעדרים תוך לקיחת סיכונים ועם סיכויים טובים לתוצאות לא טובות. התלבטנו מה לעשות עם שלושת החותרים הנעדרים. הם חותרים חזקים במיוחד ויכול להיות בכלל שהם ,משחקים" עם הגלים שם, או עזבו כבר את האיזור. ניסיתי מידי פעם ליצור קשר עם ניקו בעזרת ה- VHF, אך הוא לא ענה ולא היה זמין.

פאול: הבנתי די מהיר שחלק מאיתנו חסר. עדכנתי את הקבוצה. אקסל לקח פיקוד והחליט להמשיך קדימה. לא הרגשתי טוב עם זה – להשאיר חלק מהקבוצה מאחור. עם זאת ההחלטה להביא את יתרת הקבוצה למים בטוחים היא החלטה טובה גם כן. לא התווכחתי. אני לעולם לא מתווכח על המים.

דירק: בקבוצה של ששתינו היה ברור כי אקסל לקח את המנהיגות. הוא החליט לנוע קדימה למים בטוחים. לחלק מאיתנו היו ספקות ותהינו אם לא כדאי להישאר במקום ולחכות ליתר, או לחזור ולחפש אותם. אבל אז הוחלט לחתור לטקסל ומהר מאוד היינו במים בטוחים.

אריה ואונו במקום בטוח

אונו: ספינת החילוץ מדן-הלדר מבקשת לדעת את מיקומינו המדוייק. ה- GPS פועל. ניסיתי ללחוץ על הכפתורים הקטנים. הצלחתי בקושי. ההיפוטרמייה ממש מגבילה את היכולת. על פי אריה אני נראה ירוק-צהוב. הצלחתי לזהות את הקורדינטות והעברתי אותם בהצלחה לכוח החילוץ. ספינת החילוץ הגיעה לכיווננו מהר מאוד. אריה דיבר איתם והדריך אותם אלינו. כעת כשהספינה באיזור נעשיתי רגוע יותר. לחץ רב ירד ממני. "אנחנו מגיעים אליכם, נוריד לכם סולם מאחור ואז נאסוף אתכם" שמעתי את הצוות אומר. מהר מאוד ראיתי אותם. הם הנמיכו את החלק האחורי והורידו סולם לעברינו.

אריה: בניסיון הראשון ספינת החילוץ ממש עלתה עלינו בחלקה האחורי על גבו של גל גבוה. חטפתי זרם חזק של מים והקיאק שלי היה ממש מתחת לספינה. זרם מים הוטח חזק ישר לפרצופי. יותר מכל המשברים שעברתי. הנסיונות הבאים צלחו יותר.

אונו: הספינה טלטלה אותנו. ראיתי את אריה יורד אנכית כלפי מטה. נשכבתי ונחלצתי מהקיאק. צפתי בעזרת אפוד הציפה. ראיתי מישהו מהסירה במים. על פי נסיוני קודם הוא יעלה על הסירה ואחר כך אנחנו. הוכנסתי לאלונקה ואז הועליתי לסיפון. איפוד הציפה הוסר. הרגשתץי הקלה. כולי הייתי רטוב וספוג מים. זוהי מסיבת השחייה האחרונה שלי להפעם, חשבתי לעצמי. התמסרתי למצילים שלי. ברגע שכולם והכל היה על הסירה, והירכתיים הורמו, פנינו במהירות לדן-הלדר. נאמר לי בדרך שאנחנו בדרכינו לבית החולים היות והטמפרטורה שלי נמוכה מידי.

בינתיים, ניקו מוגן, אבל לבד, בנורדרהאקס

במקום כלשהו מעבר לאיזור האסור לגישה, הצלחתי לגלוש לחוף. הייתי לבד ולא ראיתי אף אחד אחר. ניסיתי לקרוא לטארי באמצעות ה- VHF בערוץ 66, פעמיים. עברתי לערוץ 77 וקיבלתי הוראה, מתחנת החוף, להפסיק להשתמש בערוץ זה. הייתי מאוד מודאג והחלטתי לחתור לאורך החוף לכיוון דרום-מזרח, לעלות שם על החוף ולנסות לאתר את היתר. ללא הצלחה. לא ראיתי אף אחד. חתרתי מזרחה וניסיתי לראות משם. כלום. למה לא חשבתי על זה קודם אני לא יודע, אבל לפתע עלה בי הרעיון להשתמש בטלפון ולצלצל לטארי. ואז ראיתי שהוא שלח לי SMS. השתמשתי ב- SKYPE כדי להתקשר אליו ומסםר דקות מאוחר יותר נוצר הקשר ביננו. אני לא יכול לתאר איזו אבן נגולה מליבי – הר שלם. כנראה הייתי בלחץ רציני כל אותו הזמן שבו הייתי מחוץ למשחק ולא ידעתי מה קורה. בינתיים שמעתי בערוץ 62 שסירת חילוץ מחפשת שני קיאקיסטים, עוד שישה נמצאים, בטוחים, על החוף באיזור עמוד מספר 9 ועדיין חסר חותר אחד. ניסיתי לעדכן על מצבי בערוץ 62 ולא הצלחתי. זה קרה מאוחר יותר בערוץ 67, וכך נוצר הקשר עם סירת החילוץ, דרך מרכז התחבורתי על החוף.

על החוף בעמוד מספר 9

בשעה 15:00 נחתה החבורה של ששת החותרים על החוף. מצב החירום ארך כשעה.טארי לא יכל ליצור קשר עם אריה, אונו או ניקו. הוא שלח להם SMS. באמצעות ה-VHF הוא שמע על חיפוש של שני קיאקיסטים באיזור נורדרהאקס. דירק השתמש בטלפון והתקשר למרכז הבקרה בדן-הלדר לעדכן אותם לגבי החותר השלישי שעדיין חסר. הקבוצה למדה מהשיחה שספינת ההצלה מחלצת שני חותרים שלאחד מהם מחלת ים והם לא יכולים לחתור. בינתיים טארי קיבל שיחת טלפון מניקו שסיפר שהוא על החוף בנקודה המזרחית של נורדרהאקס. באמצעות ה-VHF, טארי ואקסל עידכנו את מרכז הבקרה בחוף. קורינטות ניתנו ואושרו. הכל נראה עכשיו בשליטה ובסדר. הסוללה של ה-HF נגמרה והקשר עם החוף התבצע באמצעות הטלפון. כך למדה הקבוצה ששני החותרים חולצו, אחד מהם סובל מהיפוטרמייה והם בדרכם לבית החולים.

אונו לבית החולים

אמבולנס חיכה לנו על החוף. החובש הפעיל חימום על מנת להפשיר אותי. לאחר בדיקה הוא אמר שמצבי לא כל כך גרוע. שמחתי. בבית החולים הצלחתי להסיר את הבגדים הרטובים ולהתנגב לבד. שמחתי. שכבתי במיטה ומעלי מעין שמיכה מתנפחת שמפזרת סביבה אוויר חם. חיברו אותי לכל מיני רגשים באצבע ובמרפק כדי למדוד לחץ דם, חום ועוד פרמטרים. יכולתי לראות על המסך שהטמפרטורה שלי היא 35 מעלות. נמוך מידי. הייתי מאוד עייף ורעדתי ללא כל שליטה.

נתתי את מספר הטלםון שלי בבית כדי שאוכל לדבר ולעדכן את המשפחה שאני בבית חולים עם היפוטרמייה. ואז התחלתי לחשוב איך זה בכלל יכולה היה לקרות לי. החותר המנוסה ביותר בקבוצה. אבל אז התחלתי לשמוח על התוצאה הסופית. הטמפרטורה שלי עלתה ל-36.2. נותקתי מהמוניטור ונשלחתי לעשות אמבטייה חמה. מייד הרגשתי טוב יותר. ממש יותר טוב. אחר כך הוכרחתי לשתות כוס תה חם. זה היה טוב למדי ואז שתיתי עוד כוס. חיכיתי בחדר המתנה לקבלת תוצאות בדיקת הדם. בינתיים הטמפרטורה עלתה ל-37.1. מעולה. הרגשתי הרבה יותר טוב. ב-20:00 שוחררתי הבייתה. השינה במיטה תמיד מנצחת את המחשבות הטורדות "מה היה קורה אם לא הייתי מצליח לבצע כניסה מחדש לקיאק וגלגול...".

אחרית דבר

לאחר תיאום עם מרכז הבקרה, הקבוצה של ששת החותרים עזבה את טקסל והתחילה לחתור לכיוון נקודת היציאה בבוקר. ניקו הצטרף לקבוצה תוך כדי החתירה. הקבוצה הגיעה לחוף בשעה 18:00. אריה חיכה על החוף. הקבוצה, להוציא את אונו, הגיעה הבייתה לארוחת הערב ב-19:00, בדיוק לנגיסה הראשונה של תפוח האדמה. בחינה מדוקדקת יותר הראתה שהקיאק של אריה נפגע קשות. למעשה הוא הרוס ללא תקנה.

בדרך הביתה כבר שמענו את הדיווח על האירוע ברדיו וידענו כי הוא יתפרס גם בעיתון ביום שני. ביום שני הוצאנו דו"ח קצר ואחר כך עבדנו על דו"ח מפורט ומסכם.

מסקנות

אירוע מסוג זה אינו קורה לפתע פתאום. בדרך כלל זה צירוף של גורמים שונים המובילים ומתתפתחים לאירוע. לפעמים היחלצות מאירוע מוגדרת כ"מזל", אבל לאמיתו של דבר היא אינה עניין של גורל.

חותרים רבים תמהים, לאחר קריאת הדו"ח, איך איך דבר כזה יכול בכלל לקרות לחבורה של חותרים מנוסים ביותר, מובילי קבוצות ומדריכים בכירים.

אנחנו יודעים שבאותו יום ראשון עשינו מספר שגיאות. אנחנו גם יודעים והאימון, ההכשרה והניסיון שלנו תרמו לכך שהכל הסתיים בהצלחה יחסית. אנינו גם מודעים לכך שמעורב פה חופן של מזל או גורל.

האירוע שעברנו ניער אותנו בחוזקה ושימש כמעין קריאת השכמה. מבצע הצלה גדול, קיאק הרוס ותדמית פגועה... אבל אנחנו שמחים שאנחנו יכולים ללמוד מהאירוע ולחלוק את המסקנות וההמלצות עם חותרים אחרים.

אנחנו בטוחים שאירוע כזה יכול לקרות רק בקבוצה של מדריכים ומובילי קבוצות. תחושת האחריות הטבועה לנו בגנים, בהיותינו מדרכים ומובילי קבוצות, כאילו נעלמה לחלוטין בחתירה בין חברים. אנחנו מרגישים אחריות רבה לחברי הקבוצה שלנו כשאנחנו מובילים קבוצה. אך כאן, וזה מזעזע למדי, לא הרגשנו אחריות אחד כפי השני. היות וכך, כמה מעקרונות הבטיחות הבסיסיים הוזנחו.

לא היתה תכנית חתירה מסודרת ומאורגנת. לא היה תדריך ראשוני לפני יציאה. ספיקות ודאגות שהיו לכחלק מחברי הקבוצה, לא הושמעו ולא מערך דיון עם יתר חברי הקבוצה. צידו בטיחות חיוני נשאר על החוף מאחור. לכולנו מכשירי VHF, אך רק שלושה לקחו אותם לחתירה. לכולנו היה ברור שאנחנו הולכים להתאמן על תרגולות חילוץ, ולא חשבנו כלל על חתירה מאתגרת בכלל. הציוד של חלק מהחותרים לא התאים בכלל למסע סביב נורדרהאקס, איזור הידוע בגלים הגבוהים שלו ובמצבי ים קיצוניים מידי פעם.

התנאים שהתפתחו באותו יום באיזור נורדרהאקס היו קיצוניים ועל גבול יכולתם של חלק מחברי הקבוצה. הגלים בגובה שנע בין 2 ל-3 מטר היות כל כך גבוהים וקשים שמסיבות בטיחות ובצורה טבעית נפתח מרחק בין בחותרים, כך שהם לא יכלו לתקשר אחד עם השני או לראות אחד את השני. אחרי החילוץ של אלקו על ידי טארי ואקסל, אקסל התרכז בלהוציא את אלקו מתחום המישברים לכיוון עמוס מספר 9 בטקסל. אקסל לקח הובלה ומנהיגות, אבל לא עבור כל הקבוצה, של תשעת החותרים (!). אקסל לא היה מודע לכך שאונו ואריה יודעים על הפיצול בקבוצה, והוא לא היה מודע לכך שהם התחילו בעצמם בתהליכי חילוץ והצלה, כש"הגורל" היכה בהם.

מצב הגלים וכיוון הזרימה שלהם גרמו לכך שאריה, אונו וניקו לא יכלו לקבל עזרה וסיוע מיתר חברי הקבוצה. כמו כן יש קונסנסוס בין חברי הקבוצה שבאיזור היתה התרוממות של גבעת חול ושהקיאק של אריה נפגע ללא תקנה בעת ההתהפכות בעת פגיעתו בחול בקרקעית הים.

לא סיכמנו ביננו על שיטת ההתקשרות והעבודה עם מכשירי ה-VHF. לא היה מושג לקבוצת ששת החותרים שפנתה לעמוד מספר 9, למצבם (החמור) של שלושת החותרים שהתנתקו. רק לאחר שבמקרה שמעה הקבוצה של ששת החותרים על כך שסירת חילוץ נמצאת בדרך לשני חותרים שנמצאים בבעייה, נוצר קשר עם מרכז הבקרה בחוף והועבר דיווח של כך שקבוצה של 9 התפצלה ושישה חותרים נמצאים במקום בטוח בעמוד מספר 9.

הקיאק של אריה נפגע קשות בעת ההתמודדות עם המשברים ולמרות שהצליח לעלות עליו, הוא לא יכול היה לשרוד עצמאית. מכשיר ה- VHF שלו היה סגור בתא היום של הקיאק. חוץ מ"שק כתום" בכיס איפוד הציפה לא היה לא כל ציוד לחילוץ עצמי. אם ההערכה היתה שאונו שהה במים כחצי שעה עד שהשתררו תנאים לחילוץ עצמי, ההערכה היא שאריה שחה למעלה מ-45 דקות.

כל המשתתפים חשבו שהם נמצאים הרבה פחות מערבה מהקצה של נורדרהאקס, מאשר היו באמת. בזמן ששת החותרים התקדמו לעמוד מסםר 9, אריה ואונו שהו באיזור הגלישה (surf zone) המסוכן בצמוד לקיאקים שלהם. ניקו שהה ליד האיזור המסוכן, על החוף. לאורך כל אותו הזמן הקבוצות לא ידעו מה קורה ומה מצבם של יתר הקבוצות.

היו גם דברים שעבדו היטב וגרמו לכך ההאירוע לא הסתיים באסון:

  • שני חותרים, ניקו ואונו, הצליחו לבצע כניסה מחודשת לקיאק בתנאים בהם לעולם לא התנסו ולא יכולים היו להתאמן עליהם עקב הסכנה
  • הצלחתו של אונו לבצע כניסה מחדש לקיאק גרמה לכך שהוא הצליח ל"צוד" את הקיאק של אריה ומאוחר יותר לאפשר את חילוצו
  • אריה היה לבוש בהתאם לטמפרטורת המים ועל כן לא סבל מהיפותרמיה למרות ששה במים יותר זמן מכולם
  • אריה ואונו יצרו מבנה של רפסודה והצליחו להשתמש ב-VHF ולהזעיק עזרה
  • אונו הצליח, בעזרת GPS, לספק את המיקום המדוייק שלו ושל אריה לספינת החילוץ
  • ניקו היה בטוח לאחר שהצליח ליצור קשר, בצחילה עם ה-VHF ואחר כך עם הטלפון הנייד, ולספק מידע על מיקומו ומצבו לתחנת החוף
  • אקסל, למרות הבעייתיות שבעניין, לקח מנהיגות קיבל החלטה נכונה להוביל את הקבוצה של ששת החותרים למקום בטוח
  • טארי הצליח, מהחוף, לעדכן ולסייע לבקרת החוף לנהל את האירוע
  • ניקו דיווח על המסע לבקרת החוף לפני היציאה

המלצות

  • בכל יציאה חייב להתמנות מנהיג/מוביל אשר יהיה אחראי על היציאה, על ההכנות ועל קבלת ההחלטות. הסכנה הגדולה ביותר היא יציאה של חבורת "מנהיגים" מקצועיים או חותרים מאוד מנוסים, כקבוצה.
  • חיייב להתקיים תידרוך לפני היציאה שבמהלכו, בין היתר, יישמעו הספיקות, ההצעות והשאלות של יתר חברי הקבוצה
  • במהלך התידרוך יש להסכים על פרוטוקול השימוש והתדרים של ה-VHF
  • יש להתלבש בהתאם לטמפרטורת המים ולא בהתאם למזג האוויר עצמו (דהיינו, גם אם מזג האוויר חם ונעים, אך המים קרים, יש להתלבש בהתאם לטמפרטורת המים י.ר.)
  • אם קיימת סכנה של התהפכות, או גלישה על גלים גבוהים יש לחבוש קסדה
  • מובילי הקבוצה והמסעיים להם חייבים לשאת על גופם ם מכשירי VHF חסיני מים וטעונים
  • יש להפעיל את יכולת האזנה לריבוי ערוצים ב-VHF
  • אמצעי סימון (זיקוקים למשל) חייבים להיות שמישים ועל גוף החותר
  • טלפונים ניידים שמתוכנתים עם מסםרי הטלפון של כל המשתתפים, בגישה מהירה
  • לעלם אין להשאיר ציוד חילוץ והצלה מאחרו ותמיד יש לשאת על הקיאק את כל הציוד הנדרש, למקרה של שינוי מפתיע בתכניות
  • מומלץ להדביק סרטים מחזירי אור על הקיאק ועל המשוטים

המלצות בעת יציאה עם קבוצה

  • כל הזמן תהיה מודע לדברים שיכולים להשתבש; אל תיכנס לשאננות גם בין חברים מנוסים
  • כבד את המחשבות והתחושות שלך, תבטא אותם ואל תחשוש להתווכח עליהם במקרה הצורך
  • במיקומים וזמנים שנראים טבעיים, תאסוף את הקבוצה ותדונו על המצב ועל ההמשך
  • אם אתה מוביל קבוצה ומסיבה כלשהי אינך רוצה להמשיך בכך, אז בכל זאת תישאר ותמיד תחשוב ותתנהג כמוביל קבוצה
  • אם משיהו בקבוצה שלך התנתק, תקרא מייד ב-VHF בערוץ 77 ותמשיך לעקוב אחר הקריאות ברדיו
  • דע איך להשתמש בהאזנה במספר ערוצים במקביל עם ה-VHF
  • אם אתה לא מצליח ליצור קשר עם החותר או החותרים החסרים, דווח ישיורת ומיידית לגורמי החוף
  • לאחר שדיווחת לגורמי ההצלה והחילוץ על החותרים החסרים, הערך את מצבך, את התנאים ואת מצב הקבוצה שלך. בצע חיפוש אחרי הנעדרים רק כאשר אתה לא מסכן את האחרים ופעל בסדר העדיפויות הבא: קודם כל תדאג לעצמך – הביטחון האישי שלך לפני הכל (כמו בעזזרה ראשונה), אחר כך תדאג לקבוצה שאיתך ותוודא שאין כאלו שזקוקים לעזרה, אחר כך תדאג לשחיינים (חותר מחוץ לקיאק), אחר כך לנעדרים ורק בסוף לציוד שנפל ואבד

יכולות אישיות

  • תתאמן, תתרגל ותשמור על יכולות אלו בתרגול מתמיד
  • לדעת לבצע חילוץ עצמי הוא הכרחי, אך אינו ערובה להצלחה. אם אתה לא יכול להעזר באחרים לצורך חילוץ, אתה חייב לבצע זאת בעצמך עם כל הסיבוכים האפשריים. במידה ואינך יכול לבצע זאת, עקב נסיונך ויכולותיך האישיות או עקב חוסר יכולת הנובע משבר/אובדן ציוד, או מצב גופני (פציעה, מחלת ים, היפותרמייה, תשישות וכו') – הזעק מייד עזרה חיצונית
  • תתאמן בחילוץ וחילוץ עצמי בתנאי ים קשים, בהתאם ליכולותיך. אין תירגול בים רגוע דומה לתירגון בים קשה
  • בצע תירגולים בשימוש נכון במכשירי VHF
  • יש לחשוב ולתכנן נהלים מתאימים למצבים של התנתקות או אובדן חותרים
  • דע מה לעשות עם חותר ששוחה במים ומה לעולם לא לעשות

 

 

 

duch2.jpg

 

 

 

duch3.jpg

 

 

 

 

כניסה לחברים רשומים


ברוך הבא, אורח. בבקשה התחבר או הירשם.
 
 

מי מחובר כעת

2 אורחים, 0 משתמשים
סך הכל משתמשים: 3239
סך הכל הודעות: 261765
סך הכל דיונים: 23376
סך הכל קטגוריות: 7
סך הכל פורומים: 19

קישורים נוספים


Image
© 2018 IKF
כל הזכויות שמורות
מפעילי האתר
- שימוש באתר מהווה הסכמה לתנאי תקנון השימוש בו -
כל המוצג באתר זה הינו בגדר מידע לעיון בלבד ואין להתייחס אליו כהצעה או המלצה לביצוע או לאי-ביצוע של פעילות כלשהי. לחצו כאן לעיון בתקנון השימוש האתר